פרשת וישלח - הרב זמיר כהן

בתחבולות תעשה לך מלחמה

התכוננות יעקב לקראת עשיו מהווה לימוד לכל הדורות על הדרך להתמודד עם היצר הרע

בפרשת השבוע מכין יעקב אבינו את עצמו לקראת המפגש המסוכן עם עשיו אחיו, משום כעסו של עשיו על עניין הברכות.
וכיצד הוא מתכונן לקראתו? "התקין עצמו לדורון לתפילה ולמלחמה" – יעקב מכין לעשיו מתנת פיוס, נושא תפילה לה' ואף מתכונן לגרוע מכל – מלחמה.
והיות שהמלאך הנקרא ס"מ הוא היצר הרע והוא שֹרו של עשיו, ראוי ללמוד ממלחמתו של יעקב בעשיו כיצד יש להתכונן להתמודדויות עם היצר הרע.
לפי שמהפעילות בעולם הגשמי לומדים לרוחני.
לעִתים קשה לאדם לתקוף את היצר באופן חזיתי, פנים מול פנים, משום שמדובר בעניין שיש לאדם חולשה בו.
יעקב מלמדנו שיש לפייס את האויב, ולהשֹביע את עֵינו במה שכבר קיבל מאִתנו.
וכך יש לומר ליִצרנו: "רְאה כמה ענייני העולם הזה אתה כבר מקבל מאתנו, כמה זמן מושקע בענייני חולין, ומה עוד רצונך מאתנו?".
ופיוס זה הוא בבחינת "דורון" [מתנה].
כך למשל, בעת פיתוי חזק של ביטול תורה, או פיתוי לבזבז זמן על דבר שנראה מעניין אבל אין בו תרומה לרוחניות, עלינו לומר לעצמנו: "הנה, כמה שעות ביממה אנו עסוקים בפעולות שאין בהן לימוד תורה.
כמה זמן מוקדש לשינה וכמה זמן מושקע באכילה ובהכנת צורכי הגוף", ובזה יצאנו ידי חובת "דורון" לצד החומרי שבנו.
נשאל את עצמנו: "ואת הזמן שנותר, לא נקדיש ללימוד תורה?".
ומבואר בגמרא (חולין קט.) שכל דבר אסור - קיים גם בהיתר.
וכמו שאמרה ילתא לרב נחמן: מאחר שכל מה שאסר עלינו הקב"ה נתן אותו גם בהיתר, למשל: אסר לנו דם והתיר כבד שכולו דם על ידי צלייה, אסר חזיר והתיר את מוח הדג הכשר ששמו שיבוט וטעמו כטעם החזיר – היכן אוכל להשיג בשר בחלב בהיתר? אמר להם רב נחמן לטבחים, הכינו לה כחל [עטיני הבהמה המייצרים חלב].
ושורש הדבר הוא לתת מענה ליצר הרע בעת פיתוי.
שהנה יש הכל בהיתר והבחירה ביד האדם ליהנות בהיתר, או חלילה באיסור.
גם לעניין אופן הגשת המענה לפיתויי היצר הרע יש ללמוד מיעקב אבינו, שכאשר שלח את עדרי הצאן לעשיו, הורה לרועים: "ורווח תשימו בין עדר ובין עדר", ופירש רש"י: "להשֹביע עינו של אותו רשע".
וכך גם בנושא שלנו, ירבה להתבונן בבזבוז הזמן שאיננו מוקדש לבניית עולמו הרוחני – אף על הצרכים ההכרחיים מענייני החומר – וכך תשְֹבע עינו ויוקל עליו להקדיש את זמנו היקר לתורה ולמצוות, ולהתגבר על ניסיונות החיים.
ולעניין תפילה, אף על פי ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – אין לומר שלפי שהבחירה ביראת שמים נתונה ביד האדם (ואינה כפרנסה, חכמה, יופי, פרי בטן וכו') – אם כן מה תועיל התפילה.
אלא יש לדעת שהתפילה עצמה פועלת במערכת הבחירה שביד האדם.
וכשם שחלק מההשתדלות הוא להילחם את מלחמת היצר, כך גם בתפילה – לבקש סיעתא דשמיא למצוא דרכים טובות כיצד לנצח את היצר הרע – הרי הוא חלק מההשתדלות.
וגדולה מזו מצינו, שביד האדם להתפלל על חברו שיתחזק בתורה ובמצוות.
לפי שכל ישראל ערבין זה לזה וזה בזה, וחלק מנשמתו של זה נמצא אצל רעהו, הרי כאשר מתפלל על חברו שיזכה ליראת שמים – מתקבל הדבר למעלה כאילו חברו התפלל על עצמו.
והדברים נפלאים למתבונן.
ועניין "מלחמה" הוא כפשוטו, שיתמודד עם יצרו פעמים חזיתית פנים מול פנים, ופעמים בבחינת "בתחבולות תעשה מלחמה" – שזהו העדיף יותר.
וישתמש בהדרכת חכמינו ז"ל במאמרם: "הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה".
"להסתכל" הוא יותר מ"לראות", משום שהסתכלות ביאורה התבוננות בעיון בעומקם של דברים.
והמתבונן היטב ב"מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", חש מיד כיצד התאווה לעבֵרה מתבטלת אצלו, והוא חש כי "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".