פרשת בראשית - הרב זמיר כהן

שיעור המוסר של בריאת האדם

מדוע הקב"ה היה צריך להתייעץ עם המלאכים בבריאת האדם?

האם לא היה יכול לקבל את ההחלטה לבדו?

אנו זוכים השבת להתחיל מחדש את התורה בפרשת בראשית.
בפרשה מתוארת בריאת העולם, ובסופה – בריאת נזר הבריאה, האדם.
קודם בריאת האדם מופיע פסוק מתמיה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כו).
מדוע הקב"ה מכריז בלשון רבים 'נעשה'? הרי אנו יודעים שהקב"ה הוא יחיד בעולמו, האם אין זה עלול לערער את האמונה בקיומו של א-ל יחיד? על שאלה זו עונים חז"ל, שהתורה באה ללמד אותנו את חשיבותה של מידת הענווה.
קודם לבריאת האדם הקב"ה כביכול התייעץ עם המלאכים האם כדאי לברוא את האדם או לא.
לכן התורה כותבת בלשון רבים: "נעשה".
אף שלאחר מכן כל תהליך בריאת האדם כתוב בלשון יחיד, התהליך שקדם לבריאתו, שלב ההתייעצות – נעשה בשותפות עם המלאכים.
וכך נאמר במדרש: "רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר: בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר 'ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'.
אמר לפניו, ריבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים (=שכתוב בלשון רבים ועלולים לטעות שיש כמה א-לוהים ח"ו), אתמהא, אמר לו: כתוב, והרוצה לטעות יטעה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו... אומרים לו למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת" (בראשית רבה ח).
יש כאן לימוד גדול עבורנו.
עד כמה חשובה מידת הענווה בכל אדם, שאם א-לוקים בכבודו ובעצמו מתייעץ, משתף, אומר למלאכים בואו נעשה, קל וחומר שכל אחד מאתנו ביחסי עובד-מעביד, בעל ואישה או מורה ותלמיד, לא יאמר: "אני כאן הקובע, ואתם תעשו כל מה שאומר לכם".
אדם צריך לנהוג בענווה כלפי זולתו, לשתף אותו ולהראות לו שהוא מתחשב בדעתו.
מדוע הקב"ה מתייעץ דווקא במלאכים? רש"י מביא את דברי חז"ל, שמכיוון שהאדם דומה למלאכים במידה מסוימת, יש חשש שהמלאכים יטילו בו קנאה, שכן יש כאן כעת מתחרה מולם.
לכן מתייעץ הקב"ה דווקא איתם, להראות להם שמקומם לא נפגע, גם אם נכנס כעת 'שחקן' חדש.
ממש כמו שמייעצים ליולדת, לשתף את ילדיה האחרים בטיפול בתינוק כדי שירגישו כלפיו אחריות ולא קנאה שתפס כביכול את מקומם.
כך גם ביחסי עובד-מעביד, הרבה יותק קל ונוח לעובדים לעבוד עם מעביד שמשתף אותם, נותן להם את המחמאות שלהם ומרומם אותם.
זה מה שאנו לומדים מהמילים 'נעשה אדם'. הרמח"ל במסילת ישרים מסביר שהאדם נברא עם כוח בחירה, ולכן דומה כל כך למלאכים ואף במידה מסוימת לקב"ה.
לכן נאמר "בצלמנו כדמותנו".
נקודת ההשקה המשותפת בין הקב"ה לאדם הוא יכולת הבחירה הבלתי מוגבלת.
כל יצורי העולם פועלים מתוך אינסטינקטים.
האדם הוא היצור היחיד עם יכולת התלבטות ובחירה מודעת.
וכאשר האדם מתבונן בדברים, הוא לוקח לעצמו את ההבנה עד כמה טמון בו פוטנציאל עצום, הוא הרי נברא בצלם אלוקים, והוא משקיע בעצמו בבניית האישיות ובדרכי הענווה – להיוועץ עם האחרים, לשתף אותם ולהרגיש ענווה כלפיהם.
כך יכול הוא להגיע לחיים טובים ומאושרים.