אדם או בהמה - מי קודם?
לעיתים קרובות אנו נתקלים בדילמות הקשורות ביחס בין האדם לבעלי החיים.
מה אפשר ללמוד מתיבת נח לעניין זה?
בפרשת השבוע מצווה הקב"ה את נח לאסוף סוגים שונים של דברי מאכל לתוך תיבה כדי שיהיה די מזון לו, למשפחתו ולכל בעלי החיים שבתיבה למשך כל ימי המבול.וכך נאמר: "וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה" שלוש המילים האחרונות דורשות הבנה: "והיה לך ולהם לאוכלה".
הרי דבר ידוע הוא, שהתורה מדייקת מאוד בכל מילה ומילה.
והנה, כאן ניתן להבחין בדבר שהוא הפוך לכאורה מדרך התורה.
בדרך כלל, בכל מקום שהתורה מדברת על אוכל – הבהמה קודמת לאדם.
כך, למשל, בקריאת שמע אנו אומרים: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ", כלומר, קודם הבהמה תאכל ולאחר מכן תאכל אתה.
הסיבה להקדמת הבהמה לאדם בתורה היא העובדה, שהשבע אינו מרגיש ברעבונו של הרעב.
כאשר אדם מופקד על בעל חיים בביתו, אסור לו לאכול לפניהם.
כך אומרת ההלכה.
הוא חייב קודם כל לשים לפניהם את האוכל, ולאחר מכן לפנות למזונו שלו.
כך ניתן להבטיח שהבהמה לא תישכח ע"י בעליה.
התורה ירדה לסוף דעתו של האדם, שכאשר הוא רעב ויודע שאסור לו לאכול עד שלא ייתן את המאכל לחיה – הוא ידאג לבעלי החיים.
אך אם הוא כבר אכל ושבע, יש סיכוי גדול שיסיים את הסעודה וישכח שגם בעלי החיים שלו רעבים.
זאת ההנחיה של התורה בכל התורה: בהמתך קודמת לך.
אם כן נשוב לפרשתנו.
מדוע במקרה של נח הקב"ה מצווה אותו: "והיה לך ולהם לאכלה", ולא אמר: "והיה להם ולך לאכלה", כפי שמצופה? יש להסביר כך: האדם אמור לדאוג לבעל החיים שלו, אך אין הכוונה לרומם אותו מעל האדם עצמו.
כאשר יש אוכל בכמות מוגבלת, הנחיית התורה היא: האדם קודם לבהמה.
כאשר יש מצב של סכנת נפשות, ודאי שאסור לאדם להקריב את עצמו כדי להציל את בעל החיים שלו.
זאת כיוון שהאדם הוא נזר הבריאה – וכל בעלי החיים לא נבראו אלא כדי לשמש את האדם.
לכן גם במקרה זה של נח, שאסף אוכל מוגבל בתיבה – מנחה אותו הקב"ה: גם אם יחסר אוכל, דע שיש לכם זכות קדימה על בעלי החיים.
ואף שהדבר ברור שנח אסף מזון שהספיק לכולם לכל ימי המבול, התורה כדרכה מלמדת אותנו באבחנה דקה של ניסוח המילים – את סדר העדיפויות הנכון בחיים, וכיצד יש להתנהג גם בפרטים הקטנים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה