חומש דברים - פרשת עקב

והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אותם--ושמר יהוה אלוהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבותיך. ואהבך, ובירכך והרבך; ובירך פרי-בטנך ופרי-אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך, שגר-אלפיך ועשתרות צאנך, על האדמה, אשר-נשבע לאבותיך לתת לך. ברוך תהיה, מכל-העמים: לא-יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך. והסיר יהוה ממך, כל-חולי; וכל-מדווי מצריים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל-שונאיך. ואכלת את-כל-העמים, אשר יהוה אלוהיך נותן לך--לא-תחוס עינך, עליהם; ולא תעבוד את-אלוהיהם, כי-מוקש הוא לך. כי תאמר בלבבך, רבים הגויים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם. לא תירא, מהם: זכור תזכור, את אשר-עשה יהוה אלוהיך, לפרעה, ולכל-מצריים. המסות הגדולות אשר-ראו עיניך, והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה, אשר הוציאך, יהוה אלוהיך; כן-יעשה יהוה אלוהיך, לכל-העמים, אשר-אתה ירא, מפניהם. וגם, את-הצרעה, ישלח יהוה אלוהיך, בם: עד-אבוד, הנשארים והנסתרים--מפניך. לא תערוץ, מפניהם: כי-יהוה אלוהיך בקרבך, אל גדול ונורא. ונשל יהוה אלוהיך את-הגויים האל, מפניך--מעט מעט: לא תוכל כלותם מהר, פן-תרבה עליך חית השדה. ונתנם יהוה אלוהיך, לפניך; והמם מהומה גדולה, עד הישמדם. ונתן מלכיהם, בידך, והאבדת את-שמם, מתחת השמיים: לא-יתייצב איש בפניך, עד השמידך אותם. פסילי אלוהיהם, תשרפון באש; לא-תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך--פן תיווקש בו, כי תועבת יהוה אלוהיך הוא. ולא-תביא תועבה אל-ביתך, והיית חרם כמוהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא.

כל-המצוה, אשר אנוכי מצווך היום--תשמרון לעשות: למען תחיון ורביתם, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר-נשבע יהוה, לאבותיכם. וזכרת את-כל-הדרך, אשר הוליכך יהוה אלוהיך זה ארבעים שנה--במדבר: למען ענותך לנסותך, לדעת את-אשר בלבבך התשמור מצוותיו--אם-לא. ויענך, וירעיבך, ויאכילך את-המן אשר לא-ידעת, ולא ידעון אבותיך: למען הודיעך, כי לא על-הלחם לבדו יחיה האדם--כי על-כל-מוצא פי-יהוה, יחיה האדם. שמלתך לא בלתה, מעליך, ורגלך, לא בצקה--זה, ארבעים שנה. וידעת, עם-לבבך: כי, כאשר ייסר איש את-בנו, יהוה אלוהיך, מייסרך. ושמרת, את-מצוות יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו, וליראה אותו. כי יהוה אלוהיך, מביאך אל-ארץ טובה: ארץ, נחלי מים--עיינות ותהומות, יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון; ארץ-זית שמן, ודבש. ארץ, אשר לא במסכנות תאכל-בה לחם--לא-תחסר כול, בה; ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצוב נחושת. ואכלת, ושבעת--ובירכת את-יהוה אלוהיך, על-הארץ הטובה אשר נתן-לך. הישמר לך, פן-תשכח את-יהוה אלוהיך, לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקותיו, אשר אנוכי מצווך היום. פן-תאכל, ושבעת; ובתים טובים תבנה, וישבת. ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה-לך; וכול אשר-לך, ירבה. ורם, לבבך; ושכחת את-יהוה אלוהיך, המוציאך מארץ מצריים מבית עבדים. המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון, אשר אין-מים; המוציא לך מים, מצור החלמיש. המאכילך מן במדבר, אשר לא-ידעון אבותיך: למען ענותך, ולמען נסותך--להיטיבך, באחריתך. ואמרת, בלבבך: כוחי ועוצם ידי, עשה לי את-החיל הזה. וזכרת, את-יהוה אלוהיך--כי הוא הנותן לך כוח, לעשות חיל: למען הקים את-בריתו אשר-נשבע לאבותיך, כיום הזה. והיה, אם-שכוח תשכח את-יהוה אלוהיך, והלכת אחרי אלוהים אחרים, ועבדתם והשתחווית להם--העידותי בכם היום, כי אבוד תאבדון. כגויים, אשר יהוה מאביד מפניכם--כן, תאבדון: עקב לא תשמעון, בקול יהוה אלוהיכם.

שמע ישראל, אתה עובר היום את-הירדן, לבוא לרשת גויים, גדולים ועצומים ממך--ערים גדולות ובצורות, בשמיים. עם-גדול ורם, בני ענקים: אשר אתה ידעת, ואתה שמעת--מי יתייצב, לפני בני ענק. וידעת היום, כי יהוה אלוהיך הוא-העובר לפניך אש אוכלה--הוא ישמידם והוא יכניעם, לפניך; והורשתם והאבדתם מהר, כאשר דיבר יהוה לך. אל-תאמר בלבבך, בהדוף יהוה אלוהיך אותם מלפניך לאמור, בצדקתי הביאני יהוה, לרשת את-הארץ הזאת: וברשעת הגויים האלה, יהוה מורישם מפניך. לא בצדקתך, וביושר לבבך, אתה בא, לרשת את-ארצם: כי ברשעת הגויים האלה, יהוה אלוהיך מורישם מפניך, ולמען הקים את-הדבר אשר נשבע יהוה לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקוב. וידעת, כי לא בצדקתך יהוה אלוהיך נותן לך את-הארץ הטובה הזאת--לרשתה: כי עם-קשה-עורף, אתה. זכור, אל-תשכח, את אשר-הקצפת את-יהוה אלוהיך, במדבר: למן-היום אשר-יצאת מארץ מצריים, עד-בואכם עד-המקום הזה, ממרים הייתם, עם-יהוה. ובחורב הקצפתם, את-יהוה; ויתאנף יהוה בכם, להשמיד אתכם. בעלותי ההרה, לקחת לוחות האבנים לוחות הברית, אשר-כרת יהוה, עימכם; ואשב בהר, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי. וייתן יהוה אליי, את-שני לוחות האבנים--כתובים, באצבע אלוהים; ועליהם, ככל-הדברים אשר דיבר יהוה עימכם בהר מתוך האש--ביום הקהל. ויהי, מקץ ארבעים יום, וארבעים, לילה; נתן יהוה אליי, את-שני לוחות האבנים--לוחות הברית. ויאמר יהוה אליי, קום רד מהר מזה--כי שיחת עמך, אשר הוצאת ממצריים: סרו מהר, מן-הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, מסכה. ויאמר יהוה, אליי לאמור: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-עורף הוא. הרף ממני, ואשמידם, ואמחה את-שמם, מתחת השמיים; ואעשה, אותך, לגוי-עצום ורב, ממנו. ואפן, וארד מן-ההר, וההר, בוער באש; ושני לוחות הברית, על שתי ידיי. וארא, והנה חטאתם ליהוה אלוהיכם--עשיתם לכם, עגל מסכה: סרתם מהר--מן-הדרך, אשר-ציווה יהוה אתכם. ואתפוש, בשני הלוחות, ואשליכם, מעל שתי ידיי; ואשברם, לעיניכם. ואתנפל לפני יהוה כראשונה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי: על כל-חטאתכם אשר חטאתם, לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. כי יגורתי, מפני האף והחמה, אשר קצף יהוה עליכם, להשמיד אתכם; וישמע יהוה אליי, גם בפעם ההיא. ובאהרון, התאנף יהוה מאוד--להשמידו; ואתפלל גם-בעד אהרון, בעת ההיא. ואת-חטאתכם אשר-עשיתם את-העגל, לקחתי ואשרוף אותו באש, ואכות אותו טחון היטב, עד אשר-דק לעפר; ואשליך, את-עפרו, אל-הנחל, היורד מן-ההר. ובתבערה, ובמסה, ובקברות, התאווה--מקציפים הייתם, את-יהוה. ובשלוח יהוה אתכם, מקדש ברנע לאמור, עלו ורשו את-הארץ, אשר נתתי לכם; ותמרו, את-פי יהוה אלוהיכם, ולא האמנתם לו, ולא שמעתם בקולו. ממרים הייתם, עם-יהוה, מיום, דעתי אתכם. ואתנפל לפני יהוה, את ארבעים היום ואת-ארבעים הלילה--אשר התנפלתי: כי-אמר יהוה, להשמיד אתכם. ואתפלל אל-יהוה, ואומר, אדוניי יהוה אל-תשחת עמך ונחלתך, אשר פדית בגודלך--אשר-הוצאת ממצריים, ביד חזקה. זכור, לעבדיך--לאברהם ליצחק, וליעקוב: אל-תפן, אל-קשי העם הזה, ואל-רשעו, ואל-חטאתו. פן-יאמרו, הארץ אשר הוצאתנו משם, מבלי יכולת יהוה, להביאם אל-הארץ אשר-דיבר להם; ומשנאתו אותם, הוציאם להמיתם במדבר. והם עמך, ונחלתך, אשר הוצאת בכוחך הגדול, ובזרועך הנטויה.

בעת ההיא אמר יהוה אליי, פסול-לך שני-לוחות אבנים כראשונים, ועלה אליי, ההרה; ועשית לך, ארון עץ. ואכתוב, על-הלוחות, את-הדברים, אשר היו על-הלוחות הראשונים אשר שיברת; ושמתם, בארון. ואעש ארון עצי שיטים, ואפסול שני-לוחות אבנים כראשונים; ואעל ההרה, ושני הלוחות בידי. ויכתוב על-הלוחות כמכתב הראשון, את עשרת הדברים, אשר דיבר יהוה אליכם בהר מתוך האש, ביום הקהל; וייתנם יהוה, אליי. ואפן, וארד מן-ההר, ואשים את-הלוחות, בארון אשר עשיתי; ויהיו שם, כאשר ציווני יהוה. ובני ישראל, נסעו מבארות בני-יעקן--מוסרה; שם מת אהרון וייקבר שם, ויכהן אלעזר בנו תחתיו. משם נסעו, הגודגודה; ומן-הגודגודה יוטבתה, ארץ נחלי מים. בעת ההיא, הבדיל יהוה את-שבט הלוי, לשאת, את-ארון ברית-יהוה--לעמוד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו, עד היום הזה. על-כן לא-היה ללוי, חלק ונחלה--עם-אחיו: יהוה הוא נחלתו, כאשר דיבר יהוה אלוהיך לו. ואנוכי עמדתי בהר, כימים הראשונים--ארבעים יום, וארבעים לילה; וישמע יהוה אליי, גם בפעם ההיא--לא-אבה יהוה, השחיתך. ויאמר יהוה אליי, קום לך למסע לפני העם; ויבואו ויירשו את-הארץ, אשר-נשבעתי לאבותם לתת להם. ועתה, ישראל--מה יהוה אלוהיך, שואל מעימך: כי אם-ליראה את-יהוה אלוהיך ללכת בכל-דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את-יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך. לשמור את-מצוות יהוה, ואת-חוקותיו, אשר אנוכי מצווך, היום--לטוב, לך. הן ליהוה אלוהיך, השמיים ושמי השמיים, הארץ, וכל-אשר-בה. רק באבותיך חשק יהוה, לאהבה אותם; ויבחר בזרעם אחריהם, בכם מכל-העמים--כיום הזה. ומלתם, את עורלת לבבכם; ועורפכם--לא תקשו, עוד. כי, יהוה אלוהיכם--הוא אלוהי האלוהים, ואדוני האדונים: האל הגדול הגיבור, והנורא, אשר לא-יישא פנים, ולא ייקח שוחד. עושה משפט יתום, ואלמנה; ואוהב גר, לתת לו לחם ושמלה. ואהבתם, את-הגר: כי-גרים הייתם, בארץ מצריים. את-יהוה אלוהיך תירא, אותו תעבוד; ובו תדבק, ובשמו תישבע. הוא תהילתך, והוא אלוהיך--אשר-עשה איתך, את-הגדולות ואת-הנוראות האלה, אשר ראו, עיניך. בשבעים נפש, ירדו אבותיך מצריימה; ועתה, שמך יהוה אלוהיך, ככוכבי השמיים, לרוב.

ואהבת, את יהוה אלוהיך; ושמרת משמרתו, וחוקותיו ומשפטיו ומצוותיו--כל-הימים. וידעתם, היום, כי לא את-בניכם אשר לא-ידעו ואשר לא-ראו, את-מוסר יהוה אלוהיכם: את-גודלו--את-ידו החזקה, וזרועו הנטויה. ואת-אותותיו, ואת-מעשיו, אשר עשה, בתוך מצריים--לפרעה מלך-מצריים, ולכל-ארצו. ואשר עשה לחיל מצריים לסוסיו ולרכבו, אשר הציף את-מי ים-סוף על-פניהם, ברודפם, אחריכם; ויאבדם יהוה, עד היום הזה. ואשר עשה לכם, במדבר, עד-בואכם, עד-המקום הזה. ואשר עשה לדתן ולאבירם, בני אליאב בן-ראובן, אשר פצתה הארץ את-פיה, ותבלעם ואת-בתיהם ואת-אוהליהם--ואת כל-היקום אשר ברגליהם, בקרב כל-ישראל. כי עיניכם הרואות, את-כל-מעשה יהוה הגדול, אשר, עשה. ושמרתם, את-כל-המצוה, אשר אנוכי מצווך, היום--למען תחזקו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר אתם עוברים שמה, לרשתה. ולמען תאריכו ימים על-האדמה, אשר נשבע יהוה לאבותיכם לתת להם ולזרעם--ארץ זבת חלב, ודבש. כי הארץ, אשר אתה בא-שמה לרשתה--לא כארץ מצריים היא, אשר יצאתם משם: אשר תזרע את-זרעך, והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ, אשר אתם עוברים שמה לרשתה--ארץ הרים, ובקעות; למטר השמיים, תשתה-מים. ארץ, אשר-יהוה אלוהיך דורש אותה: תמיד, עיני יהוה אלוהיך בה--מראשית השנה, ועד אחרית שנה. והיה, אם-שמוע תשמעו אל-מצוותיי, אשר אנוכי מצווה אתכם, היום--לאהבה את-יהוה אלוהיכם, ולעובדו, בכל-לבבכם, ובכל-נפשכם. ונתתי מטר-ארצכם בעיתו, יורה ומלקוש; ואספת דגנך, ותירושך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך, לבהמתך; ואכלת, ושבעת. הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם. וחרה אף-יהוה בכם, ועצר את-השמיים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תיתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה, אשר יהוה, נותן לכם. ושמתם את-דבריי אלה, על-לבבכם ועל-נפשכם; וקשרתם אותם לאות על-ידכם, והיו לטוטפות בין עיניכם. ולימדתם אותם את-בניכם, לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשוכבך ובקומך. וכתבתם על-מזוזות ביתך, ובשעריך. למען ירבו ימיכם, וימי בניכם, על האדמה, אשר נשבע יהוה לאבותיכם לתת להם--כימי השמיים, על-הארץ. כי אם-שמור תשמרון את-כל-המצוה הזאת, אשר אנוכי מצווה אתכם--לעשותה: לאהבה את-יהוה אלוהיכם, ללכת בכל-דרכיו--ולדובקה-בו. והוריש יהוה את-כל-הגויים האלה, מלפניכם; וירשתם גויים, גדולים ועצומים מכם. כל-המקום, אשר תדרוך כף-רגלכם בו--לכם יהיה: מן-המדבר והלבנון מן-הנהר נהר-פרת, ועד הים האחרון--יהיה, גבולכם. לא-יתייצב איש, בפניכם: פחדכם ומוראכם ייתן יהוה אלוהיכם, על-פני כל-הארץ אשר תדרכו-בה, כאשר, דיבר לכם.