התפילין החדשות של בוריס / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:

זה מסוג הסיפורים שאתה חושב שהם אגדות, עד שאתה שומע אותם מכלי ראשון: בוריס חיקין בן ה-87 מראשון לציון גדל בחרקוב שבאוקראינה, רחוק מאוד מהיהדות, ועלה לישראל בשנות ה-90. לא מזמן ישב עם בני משפחתו ועבר על תמונות ישנות, ומצא תמונה של סבא שלו, שהיה יהודי דתי. מאחורי התמונה היו כתובות מילים בעברית, שבוריס לא הבין כלל. אינה, הבת שלו, מספרת שהיא ובעלה תרגמו עבורו את המסר, את הצוואה, שכתב שם הסבא בכתב ידו בשנת 1934. זה שיר של המשורר היהודי-רוסי שמעון פרוג: "וקרובה העת בה עמנו, הבן השוכח הורתו, לא יבין אף מילה משפתו, שפת קודשו בה כתובה תורתו". 

הבת אינה הרגישה שהשורות ממש מדברות על אבא שלה, שמתקשה להבין עברית: "לכולנו הייתה תחושה שזה לא סתם. שזו בקשה של סבא שלו להמשיך את המורשת. צלצלנו ל'תפילין חברון' כדי להזמין לו תפילין, לראשונה בחייו. פנחס דל, סופר סת"ם ומדריך במפעל, התרגש מאוד מהסיפור. הוא רגיל להכין תפילין לילדים בני 13, לא בני 87... הוא בא לאבא הביתה במיוחד כדי ללמד אותו להניח תפילין. אחר כך אבא ישב על סרטונים ברוסית ביוטיוב שמלמדים איך להניח תפילין, כדי לתרגל, ועכשיו הוא ממשיך בזה. למדנו ממנו שאף פעם לא מאוחר מדיי, שכל הניסיונות של כל האימפריות לכבות את האור שלנו לא יצליחו, וגם שתפילות עתיקות באוקראינה – יכולות לקום לתחייה ולהתגשם בראשון לציון אחרי כמעט מאה שנה. הסבא כל כך חשש מניתוק השרשרת, והנה, היא לא התנתקה".