פרשת וירא - הרב זמיר כהן

מה חשוב יותר - האמת או השלום?

האמת והשלום הם ערכים נעלים ביהדות.

אך מה קורה כשיש התנגשות ביניהם? בפרשתנו נמצאת התשובה המפתיעה

בפרשתנו, פרשת וירא, פותחת בבשורת ה' לאברהם ושרה.
לאחר עשרות שנים של עקרות, הקב"ה מבטיח לשרה שייוולד לה בן.
שרה קיבלה את הבשורה בהתפעלות, שהרי לגביה, הזמן האפשרי להרות כבר חלף לפני שנים, ולמעשה בדרך הטבע אין כל סיכוי שהיא תלד.
את התפעלותה של שרה מתארת התורה בפסוק: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן".
כיצד אלד? הרי בעלי, אברהם, כבר זקן מכדי ללדת.
תגובת הקב"ה לצחוקה של שרה לא אחרה לבוא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם, לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי".
אם נדקדק במילים נבחין, שהקב"ה מצטט את דבריה של שרה לא באופן המדויק.
הרי בדברי שרה לא נאמר 'ואני זקנתי', אלא 'ואדוני זקן', ומדוע שינה הקב"ה מדבריה, כביכול אמרה שהאשמה בה ולא באברהם?
חז"ל לומדים משינוי זה יסוד גדול: אנו יודעים שחותמו של הקב"ה הוא אמת.
האמת היא יסוד היסודות ביהדות: "אני ה' אלוקיכם – אמת!", אנו מכריזים בקריאת שמע. התורה מחנכת אותנו לדבוק באמת ולהתרחק מן השקר.
והנה, למרות כל זאת, הקב"ה משנה מן האמת, כאשר האמת תגרום למחלוקת.
כשמדובר בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, מותר לשנות מן האמת.
כך מלמדים אותנו חז"ל.
הקב"ה מצטט את שרה, אך בציטוט זה יש עילה לחשוב שהיא מטילה את הפגם על אברהם, לכן הקב"ה מעדיף לשנות ולומר: שרה הודתה שהפגם בה.
'ואני זקנתי', מצטט הקב"ה את שרה, ולא 'אדוני זקן'.
כל זה מפני השלום.
את היסוד הזה של 'משנים מפני השלום', אנו מוצאים גם אצל אהרן הכהן.
חז"ל מספרים לנו, שכאשר ראה אהרן שני אנשים מסוכסכים, היה הולך לאחר זמן לאחד מהם ומספר לו שחברו מצטער על מה שקרה, והוא ממש מתחרט על כל המריבה.
לאחר מכן היה ניגש אל הצד השני והיה גם חוזר על דבריו, כמה שחברו מצטער על מה שקרה והוא היה רוצה מאוד לשוב ולהיות חבר כבעבר... לפעמים אהרון היה הולך ושב כמה פעמים, לפעמים באותו יום, לפעמים בהפרשים של ימים, אך המטרה היתה אחת: הוא דאג לרומם את מערכת הקשרים שביניהם, עד כדי שכשהיו נפגשים - היו מתחבקים, לוחצים ידיים, מוחלים אחד לשני ומגיעים לשלום ולשמחה.
בדבריו, היה אהרון משנה קצת מהאמת, מדוע? כי גדול השלום.
כלומר בגודלו וחשיבותו הוא מאפיל על סיפור האמת.
וזאת משום שהשלום הוא האמת המוחלטת אצל הקב"ה אף יותר מהמצב המציאותי לכאורה בשטח! וקל וחומר שיש להיזהר מכל מחלוקת וסכסוך בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.
זה אחד התפקידים הגדולים של כל אחד מאיתנו כיום, להרגיש כמה שיותר אהבה ואחווה כמה שיותר אחדות, לפעול יותר לשיחות, להידברות, לנעימויות, ולא חלילה לדבר על דברים שגורמים לריחוק ולקצרים.
וממילא נזכה לברכת השלום: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".