אלה הדברים, אשר דיבר משה אל-כל-ישראל, בעבר, הירדן: במדבר בערבה מול סוף בין-פארן ובין-תופל, ולבן וחצרות--ודי זהב.
אחד עשר יום מחורב, דרך הר-שעיר, עד, קדש ברנע.
ויהי בארבעים שנה, בעשתי-עשר חודש באחד לחודש; דיבר משה, אל-בני ישראל, ככול אשר ציווה יהוה אותו, אליהם.
אחרי הכותו, את סיחון מלך האמורי, אשר יושב, בחשבון--ואת, עוג מלך הבשן, אשר-יושב בעשתרות, באדרעי.
בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה, ביאר את-התורה הזאת לאמור.
יהוה אלוהינו דיבר אלינו, בחורב לאמור: רב-לכם שבת, בהר הזה.
פנו וסעו לכם, ובואו הר האמורי ואל-כל-שכניו, בערבה בהר ובשפילה ובנגב, ובחוף הים--ארץ הכנעני והלבנון, עד-הנהר הגדול נהר-פרת.
ראה נתתי לפניכם, את-הארץ; בואו, ורשו את-הארץ, אשר נשבע יהוה לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקוב לתת להם, ולזרעם אחריהם.
ואומר אליכם, בעת ההיא לאמור: לא-אוכל לבדי, שאת אתכם.
יהוה אלוהיכם, הרבה אתכם; והנכם היום, ככוכבי השמיים לרוב.
יהוה אלוהי אבותיכם, יוסף עליכם ככם--אלף פעמים; ויברך אתכם, כאשר דיבר לכם.
איכה אשא, לבדי, טורחכם ומשאכם, וריבכם.
הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, וידועים--לשבטיכם; ואשימם, בראשיכם.
ותענו, אותי; ותאמרו, טוב-הדבר אשר-דיברת לעשות.
ואקח את-ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים, ואתן אותם ראשים, עליכם: שרי אלפים ושרי מאות, ושרי חמישים ושרי עשרות, ושוטרים, לשבטיכם.
ואצווה, את-שופטיכם, בעת ההיא, לאמור: שמוע בין-אחיכם ושפטתם צדק, בין-איש ובין-אחיו ובין גרו.
לא-תכירו פנים במשפט, כקטון כגדול תשמעון--לא תגורו מפני-איש, כי המשפט לאלוהים הוא; והדבר אשר יקשה מכם, תקריבון אליי ושמעתיו.
ואצווה אתכם, בעת ההיא, את כל-הדברים, אשר תעשון.
וניסע מחורב, ונלך את כל-המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמורי, כאשר ציווה יהוה אלוהינו, אותנו; ונבוא, עד קדש ברנע.
ואומר, אליכם: באתם עד-הר האמורי, אשר-יהוה אלוהינו נותן לנו.
ראה נתן יהוה אלוהיך, לפניך--את-הארץ: עלה רש, כאשר דיבר יהוה אלוהי אבותיך לך--אל-תירא, ואל-תיחת.
ותקרבון אליי, כולכם, ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו-לנו את-הארץ; וישיבו אותנו, דבר--את-הדרך אשר נעלה-בה, ואת הערים אשר נבוא אליהן.
וייטב בעיניי, הדבר; ואקח מכם שנים עשר אנשים, איש אחד לשבט.
ויפנו ויעלו ההרה, ויבואו עד-נחל אשכול; וירגלו, אותה.
ויקחו בידם מפרי הארץ, ויורידו אלינו; וישיבו אותנו דבר, ויאמרו, טובה הארץ, אשר-יהוה אלוהינו נותן לנו.
ולא אביתם, לעלות; ותמרו, את-פי יהוה אלוהיכם.
ותירגנו באוהליכם, ותאמרו, בשנאת יהוה אותנו, הוציאנו מארץ מצריים--לתת אותנו ביד האמורי, להשמידנו.
אנה אנחנו עולים, אחינו המסו את-לבבנו לאמור עם גדול ורם ממנו, ערים גדולות ובצורות, בשמיים; וגם-בני ענקים, ראינו שם.
ואומר, אליכם: לא-תערצון ולא-תיראון, מהם.
יהוה אלוהיכם ההולך לפניכם, הוא יילחם לכם: ככול אשר עשה איתכם, במצריים--לעיניכם.
ובמדבר, אשר ראית, אשר נשאך יהוה אלוהיך, כאשר יישא-איש את-בנו--בכל-הדרך אשר הלכתם, עד-בואכם עד-המקום הזה.
ובדבר, הזה--אינכם, מאמינים, ביהוה, אלוהיכם.
ההולך לפניכם בדרך, לתור לכם מקום--לחנותכם: באש לילה, לראותכם בדרך אשר תלכו-בה, ובענן, יומם.
וישמע יהוה, את-קול דבריכם; ויקצוף, ויישבע לאמור.
אם-יראה איש באנשים האלה, הדור הרע הזה--את, הארץ הטובה, אשר נשבעתי, לתת לאבותיכם.
זולתי כלב בן-יפונה, הוא יראנה, ולו-אתן את-הארץ אשר דרך-בה, ולבניו--יען, אשר מילא אחרי יהוה.
גם-בי התאנף יהוה, בגללכם לאמור: גם-אתה, לא-תבוא שם.
יהושוע בן-נון העומד לפניך, הוא יבוא שמה; אותו חזק, כי-הוא ינחילנה את-ישראל.
וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, ובניכם אשר לא-ידעו היום טוב ורע--המה, יבואו שמה; ולהם אתננה, והם יירשוה.
ואתם, פנו לכם; וסעו המדברה, דרך ים-סוף.
ותענו ותאמרו אליי, חטאנו ליהוה--אנחנו נעלה ונלחמנו, ככול אשר-ציוונו יהוה אלוהינו; ותחגרו, איש את-כלי מלחמתו, ותהינו, לעלות ההרה.
ויאמר יהוה אליי, אמור להם לא תעלו ולא-תילחמו--כי אינני, בקרבכם; ולא, תינגפו, לפני, אויביכם.
ואדבר אליכם, ולא שמעתם; ותמרו את-פי יהוה, ותזידו ותעלו ההרה.
וייצא האמורי היושב בהר ההוא, לקראתכם, וירדפו אתכם, כאשר תעשינה הדבורים; ויכתו אתכם בשעיר, עד-חורמה.
ותשובו ותבכו, לפני יהוה; ולא-שמע יהוה בקולכם, ולא האזין אליכם.
ותשבו בקדש, ימים רבים, כימים, אשר ישבתם.
ונפן וניסע המדברה, דרך ים-סוף, כאשר דיבר יהוה, אליי; ונסב את-הר-שעיר, ימים רבים. ויאמר יהוה, אליי לאמור. רב-לכם, סוב את-ההר הזה; פנו לכם, צפונה. ואת-העם, צו לאמור, אתם עוברים בגבול אחיכם בני-עשיו, היושבים בשעיר; וייראו מכם, ונשמרתם מאוד. אל-תתגרו בם--כי לא-אתן לכם מארצם, עד מדרך כף-רגל: כי-ירושה לעשיו, נתתי את-הר שעיר. אוכל תשברו מאיתם בכסף, ואכלתם; וגם-מים תכרו מאיתם, בכסף--ושתיתם. כי יהוה אלוהיך בירכך, בכול מעשה ידך--ידע לכתך, את-המדבר הגדול הזה: זה ארבעים שנה, יהוה אלוהיך עימך--לא חסרת, דבר. ונעבור מאת אחינו בני-עשיו, היושבים בשעיר, מדרך הערבה, מאילת ומעציון גבר; ונפן, ונעבור, דרך, מדבר מואב. ויאמר יהוה אליי, אל-תצר את-מואב, ואל-תתגר בם, מלחמה: כי לא-אתן לך מארצו, ירושה--כי לבני-לוט, נתתי את-ער ירושה. האימים לפנים, ישבו בה--עם גדול ורב ורם, כענקים. רפאים ייחשבו אף-הם, כענקים; והמואבים, יקראו להם אימים. ובשעיר ישבו החורים, לפנים, ובני עשיו יירשום וישמידום מפניהם, ויישבו תחתם: כאשר עשה ישראל, לארץ ירושתו, אשר-נתן יהוה, להם. עתה, קומו ועברו לכם--את-נחל זרד; ונעבור, את-נחל זרד. והימים אשר-הלכנו מקדש ברנע, עד אשר-עברנו את-נחל זרד, שלושים ושמונה, שנה--עד-תום כל-הדור אנשי המלחמה, מקרב המחנה, כאשר נשבע יהוה, להם. וגם יד-יהוה הייתה בם, להומם מקרב המחנה, עד, תומם. ויהי כאשר-תמו כל-אנשי המלחמה, למות--מקרב העם. וידבר יהוה, אליי לאמור. אתה עובר היום את-גבול מואב, את-ער. וקרבת, מול בני עמון--אל-תצורם, ואל-תתגר בם: כי לא-אתן מארץ בני-עמון לך, ירושה--כי לבני-לוט, נתתיה ירושה. ארץ-רפאים תיחשב, אף-היא: רפאים ישבו-בה, לפנים, והעמונים, יקראו להם זמזומים. עם גדול ורב ורם, כענקים; וישמידם יהוה מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם. כאשר עשה לבני עשיו, היושבים בשעיר--אשר השמיד את-החורי, מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם, עד היום הזה. והעווים היושבים בחצרים, עד-עזה--כפתורים היוצאים מכפתור, השמידום ויישבו תחתם. קומו סעו, ועברו את-נחל ארנון--ראה נתתי בידך את-סיחון מלך-חשבון האמורי ואת-ארצו, החל רש; והתגר בו, מלחמה. היום הזה, אחל תת פחדך ויראתך, על-פני העמים, תחת כל-השמיים--אשר ישמעון שמעך, ורגזו וחלו מפניך. ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, אל-סיחון מלך חשבון, דברי שלום, לאמור. אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך: לא אסור, ימין ושמאל. אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תיתן-לי ושתיתי; רק, אעברה ברגליי. כאשר עשו-לי בני עשיו, היושבים בשעיר, והמואבים, היושבים בער--עד אשר-אעבור, את-הירדן, אל-הארץ, אשר-יהוה אלוהינו נותן לנו. ולא אבה, סיחון מלך חשבון, העבירנו, בו: כי-הקשה יהוה אלוהיך את-רוחו, ואימץ את-לבבו, למען תיתו בידך, כיום הזה. ויאמר יהוה, אליי, ראה החילותי תת לפניך, את-סיחון ואת-ארצו; החל רש, לרשת את-ארצו. וייצא סיחון לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--יהצה. וייתנהו יהוה אלוהינו, לפנינו; ונך אותו ואת-בניו, ואת-כל-עמו. ונלכוד את-כל-עריו, בעת ההיא, ונחרם את-כל-עיר מתים, והנשים והטף: לא השארנו, שריד. רק הבהמה, בזזנו לנו, ושלל הערים, אשר לכדנו. מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון והעיר אשר בנחל, ועד-הגלעד, לא הייתה קריה, אשר שגבה ממנו: את-הכול, נתן יהוה אלוהינו לפנינו. רק אל-ארץ בני-עמון, לא קרבת: כל-יד נחל יבוק, וערי ההר, וכול אשר-ציווה, יהוה אלוהינו.
ונפן ונעל, דרך הבשן; וייצא עוג מלך-הבשן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי. ויאמר יהוה אליי, אל-תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון. וייתן יהוה אלוהינו בידנו, גם את-עוג מלך-הבשן--ואת-כל-עמו; ונכהו, עד-בלתי השאיר-לו שריד. ונלכוד את-כל-עריו, בעת ההיא--לא הייתה קריה, אשר לא-לקחנו מאיתם: שישים עיר כל-חבל ארגוב, ממלכת עוג בבשן. כל-אלה ערים בצורות, חומה גבוהה--דלתיים ובריח: לבד מערי הפרזי, הרבה מאוד. ונחרם אותם--כאשר עשינו, לסיחון מלך חשבון: החרם כל-עיר מתים, הנשים והטף. וכל-הבהמה ושלל הערים, בזונו לנו. וניקח בעת ההיא, את-הארץ, מיד שני מלכי האמורי, אשר בעבר הירדן--מנחל ארנון, עד-הר חרמון. צידונים יקראו לחרמון, שריון; והאמורי, יקראו-לו שניר. כול ערי המישור, וכל-הגלעד וכל-הבשן, עד-סלכה, ואדרעי--ערי ממלכת עוג, בבשן. כי רק-עוג מלך הבשן, נשאר מיתר הרפאים--הנה ערשו ערש ברזל, הלוא היא ברבת בני עמון: תשע אמות אורכה, וארבע אמות רוחבה--באמת-איש. ואת-הארץ הזאת ירשנו, בעת ההיא; מערוער אשר-על-נחל ארנון, וחצי הר-הגלעד ועריו--נתתי, לראובני ולגדי. ויתר הגלעד וכל-הבשן, ממלכת עוג--נתתי, לחצי שבט המנשה: כול חבל הארגוב לכל-הבשן, ההוא ייקרא ארץ רפאים. יאיר בן-מנשה, לקח את-כל-חבל ארגוב, עד-גבול הגשורי, והמעכתי; ויקרא אותם על-שמו את-הבשן חוות יאיר, עד היום הזה. ולמכיר, נתתי את-הגלעד. ולראובני ולגדי נתתי מן-הגלעד, ועד-נחל ארנון, תוך הנחל, וגבול--ועד יבוק הנחל, גבול בני עמון. והערבה, והירדן וגבול--מכינרת, ועד ים הערבה ים המלח, תחת אשדות הפסגה, מזרחה. ואצו אתכם, בעת ההיא לאמור: יהוה אלוהיכם, נתן לכם את-הארץ הזאת לרשתה--חלוצים תעברו לפני אחיכם בני-ישראל, כל-בני-חיל. רק נשיכם וטפכם, ומקנכם, ידעתי, כי-מקנה רב לכם--יישבו, בעריכם, אשר נתתי, לכם. עד אשר-יניח יהוה לאחיכם, ככם, וירשו גם-הם, את-הארץ אשר יהוה אלוהיכם נותן להם בעבר הירדן; ושבתם, איש לירושתו, אשר נתתי, לכם. ואת-יהושוע ציוויתי, בעת ההיא לאמור: עיניך הרואות, את כל-אשר עשה יהוה אלוהיכם לשני המלכים האלה--כן-יעשה יהוה לכל-הממלכות, אשר אתה עובר שמה. לא, תיראום: כי יהוה אלוהיכם, הוא הנלחם לכם.
ונפן וניסע המדברה, דרך ים-סוף, כאשר דיבר יהוה, אליי; ונסב את-הר-שעיר, ימים רבים. ויאמר יהוה, אליי לאמור. רב-לכם, סוב את-ההר הזה; פנו לכם, צפונה. ואת-העם, צו לאמור, אתם עוברים בגבול אחיכם בני-עשיו, היושבים בשעיר; וייראו מכם, ונשמרתם מאוד. אל-תתגרו בם--כי לא-אתן לכם מארצם, עד מדרך כף-רגל: כי-ירושה לעשיו, נתתי את-הר שעיר. אוכל תשברו מאיתם בכסף, ואכלתם; וגם-מים תכרו מאיתם, בכסף--ושתיתם. כי יהוה אלוהיך בירכך, בכול מעשה ידך--ידע לכתך, את-המדבר הגדול הזה: זה ארבעים שנה, יהוה אלוהיך עימך--לא חסרת, דבר. ונעבור מאת אחינו בני-עשיו, היושבים בשעיר, מדרך הערבה, מאילת ומעציון גבר; ונפן, ונעבור, דרך, מדבר מואב. ויאמר יהוה אליי, אל-תצר את-מואב, ואל-תתגר בם, מלחמה: כי לא-אתן לך מארצו, ירושה--כי לבני-לוט, נתתי את-ער ירושה. האימים לפנים, ישבו בה--עם גדול ורב ורם, כענקים. רפאים ייחשבו אף-הם, כענקים; והמואבים, יקראו להם אימים. ובשעיר ישבו החורים, לפנים, ובני עשיו יירשום וישמידום מפניהם, ויישבו תחתם: כאשר עשה ישראל, לארץ ירושתו, אשר-נתן יהוה, להם. עתה, קומו ועברו לכם--את-נחל זרד; ונעבור, את-נחל זרד. והימים אשר-הלכנו מקדש ברנע, עד אשר-עברנו את-נחל זרד, שלושים ושמונה, שנה--עד-תום כל-הדור אנשי המלחמה, מקרב המחנה, כאשר נשבע יהוה, להם. וגם יד-יהוה הייתה בם, להומם מקרב המחנה, עד, תומם. ויהי כאשר-תמו כל-אנשי המלחמה, למות--מקרב העם. וידבר יהוה, אליי לאמור. אתה עובר היום את-גבול מואב, את-ער. וקרבת, מול בני עמון--אל-תצורם, ואל-תתגר בם: כי לא-אתן מארץ בני-עמון לך, ירושה--כי לבני-לוט, נתתיה ירושה. ארץ-רפאים תיחשב, אף-היא: רפאים ישבו-בה, לפנים, והעמונים, יקראו להם זמזומים. עם גדול ורב ורם, כענקים; וישמידם יהוה מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם. כאשר עשה לבני עשיו, היושבים בשעיר--אשר השמיד את-החורי, מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם, עד היום הזה. והעווים היושבים בחצרים, עד-עזה--כפתורים היוצאים מכפתור, השמידום ויישבו תחתם. קומו סעו, ועברו את-נחל ארנון--ראה נתתי בידך את-סיחון מלך-חשבון האמורי ואת-ארצו, החל רש; והתגר בו, מלחמה. היום הזה, אחל תת פחדך ויראתך, על-פני העמים, תחת כל-השמיים--אשר ישמעון שמעך, ורגזו וחלו מפניך. ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, אל-סיחון מלך חשבון, דברי שלום, לאמור. אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך: לא אסור, ימין ושמאל. אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תיתן-לי ושתיתי; רק, אעברה ברגליי. כאשר עשו-לי בני עשיו, היושבים בשעיר, והמואבים, היושבים בער--עד אשר-אעבור, את-הירדן, אל-הארץ, אשר-יהוה אלוהינו נותן לנו. ולא אבה, סיחון מלך חשבון, העבירנו, בו: כי-הקשה יהוה אלוהיך את-רוחו, ואימץ את-לבבו, למען תיתו בידך, כיום הזה. ויאמר יהוה, אליי, ראה החילותי תת לפניך, את-סיחון ואת-ארצו; החל רש, לרשת את-ארצו. וייצא סיחון לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--יהצה. וייתנהו יהוה אלוהינו, לפנינו; ונך אותו ואת-בניו, ואת-כל-עמו. ונלכוד את-כל-עריו, בעת ההיא, ונחרם את-כל-עיר מתים, והנשים והטף: לא השארנו, שריד. רק הבהמה, בזזנו לנו, ושלל הערים, אשר לכדנו. מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון והעיר אשר בנחל, ועד-הגלעד, לא הייתה קריה, אשר שגבה ממנו: את-הכול, נתן יהוה אלוהינו לפנינו. רק אל-ארץ בני-עמון, לא קרבת: כל-יד נחל יבוק, וערי ההר, וכול אשר-ציווה, יהוה אלוהינו.
ונפן ונעל, דרך הבשן; וייצא עוג מלך-הבשן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי. ויאמר יהוה אליי, אל-תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון. וייתן יהוה אלוהינו בידנו, גם את-עוג מלך-הבשן--ואת-כל-עמו; ונכהו, עד-בלתי השאיר-לו שריד. ונלכוד את-כל-עריו, בעת ההיא--לא הייתה קריה, אשר לא-לקחנו מאיתם: שישים עיר כל-חבל ארגוב, ממלכת עוג בבשן. כל-אלה ערים בצורות, חומה גבוהה--דלתיים ובריח: לבד מערי הפרזי, הרבה מאוד. ונחרם אותם--כאשר עשינו, לסיחון מלך חשבון: החרם כל-עיר מתים, הנשים והטף. וכל-הבהמה ושלל הערים, בזונו לנו. וניקח בעת ההיא, את-הארץ, מיד שני מלכי האמורי, אשר בעבר הירדן--מנחל ארנון, עד-הר חרמון. צידונים יקראו לחרמון, שריון; והאמורי, יקראו-לו שניר. כול ערי המישור, וכל-הגלעד וכל-הבשן, עד-סלכה, ואדרעי--ערי ממלכת עוג, בבשן. כי רק-עוג מלך הבשן, נשאר מיתר הרפאים--הנה ערשו ערש ברזל, הלוא היא ברבת בני עמון: תשע אמות אורכה, וארבע אמות רוחבה--באמת-איש. ואת-הארץ הזאת ירשנו, בעת ההיא; מערוער אשר-על-נחל ארנון, וחצי הר-הגלעד ועריו--נתתי, לראובני ולגדי. ויתר הגלעד וכל-הבשן, ממלכת עוג--נתתי, לחצי שבט המנשה: כול חבל הארגוב לכל-הבשן, ההוא ייקרא ארץ רפאים. יאיר בן-מנשה, לקח את-כל-חבל ארגוב, עד-גבול הגשורי, והמעכתי; ויקרא אותם על-שמו את-הבשן חוות יאיר, עד היום הזה. ולמכיר, נתתי את-הגלעד. ולראובני ולגדי נתתי מן-הגלעד, ועד-נחל ארנון, תוך הנחל, וגבול--ועד יבוק הנחל, גבול בני עמון. והערבה, והירדן וגבול--מכינרת, ועד ים הערבה ים המלח, תחת אשדות הפסגה, מזרחה. ואצו אתכם, בעת ההיא לאמור: יהוה אלוהיכם, נתן לכם את-הארץ הזאת לרשתה--חלוצים תעברו לפני אחיכם בני-ישראל, כל-בני-חיל. רק נשיכם וטפכם, ומקנכם, ידעתי, כי-מקנה רב לכם--יישבו, בעריכם, אשר נתתי, לכם. עד אשר-יניח יהוה לאחיכם, ככם, וירשו גם-הם, את-הארץ אשר יהוה אלוהיכם נותן להם בעבר הירדן; ושבתם, איש לירושתו, אשר נתתי, לכם. ואת-יהושוע ציוויתי, בעת ההיא לאמור: עיניך הרואות, את כל-אשר עשה יהוה אלוהיכם לשני המלכים האלה--כן-יעשה יהוה לכל-הממלכות, אשר אתה עובר שמה. לא, תיראום: כי יהוה אלוהיכם, הוא הנלחם לכם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה