חומש במדבר - פרשת פנחס

וידבר יהוה, אל-משה לאמר. פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן, השיב את-חמתי מעל בני-ישראל, בקנאו את-קנאתי, בתוכם; ולא-כליתי את-בני-ישראל, בקנאתי. לכן, אמר: הנני נתן לו את-בריתי, שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהנת עולם--תחת, אשר קנא לאלהיו, ויכפר, על-בני ישראל. ושם איש ישראל המכה, אשר הכה את-המדינית--זמרי, בן-סלוא: נשיא בית-אב, לשמעני. ושם האשה המכה המדינית, כזבי בת-צור: ראש אמות בית-אב במדין, הוא. טז וידבר יהוה, אל-משה לאמר. צרור, את-המדינים; והכיתם, אותם. כי צררים הם לכם, בנכליהם אשר-נכלו לכם על-דבר-פעור; ועל-דבר כזבי בת-נשיא מדין, אחתם, המכה ביום-המגפה, על-דבר-פעור.

ויהי, אחרי המגפה; ויאמר יהוה אל-משה, ואל אלעזר בן-אהרן הכהן לאמר. שאו את-ראש כל-עדת בני-ישראל, מבן עשרים שנה ומעלה--לבית אבתם: כל-יצא צבא, בישראל. וידבר משה ואלעזר הכהן, אתם--בערבת מואב: על-ירדן ירחו, לאמר. מבן עשרים שנה, ומעלה, כאשר צוה יהוה את-משה ובני ישראל, היצאים מארץ מצרים. ראובן, בכור ישראל; בני ראובן, חנוך משפחת החנכי, לפלוא, משפחת הפלאי. לחצרן, משפחת החצרוני; לכרמי, משפחת הכרמי. אלה, משפחת הראובני; ויהיו פקדיהם, שלשה וארבעים אלף, ושבע מאות, ושלשים. ובני פלוא, אליאב. ובני אליאב, נמואל ודתן ואבירם: הוא-דתן ואבירם קרואי (קריאי) העדה, אשר הצו על-משה ועל-אהרן בעדת-קרח, בהצתם, על-יהוה. ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אתם ואת-קרח--במות העדה: באכל האש, את חמשים ומאתים איש, ויהיו, לנס. ובני-קרח, לא-מתו. בני שמעון, למשפחתם--לנמואל משפחת הנמואלי, לימין משפחת הימיני; ליכין, משפחת היכיני. לזרח, משפחת הזרחי; לשאול, משפחת השאולי. אלה, משפחת השמעני--שנים ועשרים אלף, ומאתים. בני גד, למשפחתם--לצפון משפחת הצפוני, לחגי משפחת החגי; לשוני, משפחת השוני. לאזני, משפחת האזני; לערי, משפחת הערי. לארוד, משפחת הארודי; לאראלי--משפחת, האראלי. אלה משפחת בני-גד, לפקדיהם--ארבעים אלף, וחמש מאות. בני יהודה, ער ואונן; וימת ער ואונן, בארץ כנען. ויהיו בני-יהודה, למשפחתם--לשלה משפחת השלני, לפרץ משפחת הפרצי; לזרח, משפחת הזרחי. ויהיו בני-פרץ--לחצרן, משפחת החצרני; לחמול, משפחת החמולי. אלה משפחת יהודה, לפקדיהם--ששה ושבעים אלף, וחמש מאות. בני יששכר, למשפחתם--תולע, משפחת התולעי; לפוה, משפחת הפוני. לישוב, משפחת הישבי; לשמרן, משפחת השמרני. אלה משפחת יששכר, לפקדיהם--ארבעה וששים אלף, ושלש מאות. בני זבולן, למשפחתם--לסרד משפחת הסרדי, לאלון משפחת האלני; ליחלאל--משפחת, היחלאלי. אלה משפחת הזבולני, לפקדיהם--ששים אלף, וחמש מאות. בני יוסף, למשפחתם--מנשה, ואפרים. בני מנשה, למכיר משפחת המכירי, ומכיר, הוליד את-גלעד; לגלעד, משפחת הגלעדי. אלה, בני גלעד--איעזר, משפחת האיעזרי; לחלק, משפחת החלקי. ואשריאל--משפחת, האשראלי; ושכם, משפחת השכמי. ושמידע, משפחת השמידעי; וחפר, משפחת החפרי. וצלפחד בן-חפר, לא-היו לו בנים--כי אם-בנות: ושם, בנות צלפחד--מחלה ונעה, חגלה מלכה ותרצה. אלה, משפחת מנשה; ופקדיהם, שנים וחמשים אלף ושבע מאות. אלה בני-אפרים, למשפחתם--לשותלח משפחת השתלחי, לבכר משפחת הבכרי; לתחן, משפחת התחני. ואלה, בני שותלח--לערן, משפחת הערני. אלה משפחת בני-אפרים לפקדיהם, שנים ושלשים אלף וחמש מאות; אלה בני-יוסף, למשפחתם. בני בנימן, למשפחתם--לבלע משפחת הבלעי, לאשבל משפחת האשבלי; לאחירם, משפחת האחירמי. לשפופם, משפחת השופמי; לחופם, משפחת החופמי. ויהיו בני-בלע, ארד ונעמן--משפחת, הארדי, לנעמן, משפחת הנעמי. אלה בני-בנימן, למשפחתם; ופקדיהם, חמשה וארבעים אלף ושש מאות. אלה בני-דן, למשפחתם--לשוחם, משפחת השוחמי; אלה משפחת דן, למשפחתם. כל-משפחת השוחמי, לפקדיהם--ארבעה וששים אלף, וארבע מאות. בני אשר, למשפחתם--לימנה משפחת הימנה, לישוי משפחת הישוי; לבריעה, משפחת הבריעי. לבני בריעה--לחבר, משפחת החברי; למלכיאל--משפחת, המלכיאלי. ושם בת-אשר, שרח. אלה משפחת בני-אשר, לפקדיהם--שלשה וחמשים אלף, וארבע מאות. בני נפתלי, למשפחתם--ליחצאל, משפחת היחצאלי; לגוני, משפחת הגוני. ליצר, משפחת היצרי; לשלם, משפחת השלמי. אלה משפחת נפתלי, למשפחתם; ופקדיהם, חמשה וארבעים אלף וארבע מאות. אלה, פקודי בני ישראל--שש-מאות אלף, ואלף; שבע מאות, ושלשים. וידבר יהוה, אל-משה לאמר. לאלה, תחלק הארץ בנחלה--במספר שמות. לרב, תרבה נחלתו, ולמעט, תמעיט נחלתו: איש לפי פקדיו, יתן נחלתו. אך-בגורל, יחלק את-הארץ: לשמות מטות-אבתם, ינחלו. על-פי, הגורל, תחלק, נחלתו--בין רב, למעט. ואלה פקודי הלוי, למשפחתם--לגרשון משפחת הגרשני, לקהת משפחת הקהתי; למררי, משפחת המררי. אלה משפחת לוי, משפחת הלבני משפחת החברני משפחת המחלי משפחת המושי, משפחת, הקרחי; וקהת, הולד את-עמרם. ושם אשת עמרם, יוכבד בת-לוי, אשר ילדה אתה ללוי, במצרים; ותלד לעמרם, את-אהרן ואת-משה, ואת, מרים אחתם. ויולד לאהרן, את-נדב ואת-אביהוא, את-אלעזר, ואת-איתמר. וימת נדב, ואביהוא, בהקריבם אש-זרה, לפני יהוה. ויהיו פקדיהם, שלשה ועשרים אלף--כל-זכר, מבן-חדש ומעלה: כי לא התפקדו, בתוך בני ישראל, כי לא-נתן להם נחלה, בתוך בני ישראל. אלה פקודי משה, ואלעזר הכהן--אשר פקדו את-בני ישראל, בערבת מואב, על, ירדן ירחו. ובאלה, לא-היה איש, מפקודי משה, ואהרן הכהן--אשר פקדו את-בני ישראל, במדבר סיני. כי-אמר יהוה להם, מות ימתו במדבר; ולא-נותר מהם, איש--כי אם-כלב בן-יפנה, ויהושע בן-נון.

ותקרבנה בנות צלפחד, בן-חפר בן-גלעד בן-מכיר בן-מנשה, למשפחת, מנשה בן-יוסף; ואלה, שמות בנתיו--מחלה נעה, וחגלה ומלכה ותרצה. ותעמדנה לפני משה, ולפני אלעזר הכהן, ולפני הנשיאם, וכל-העדה--פתח אהל-מועד, לאמר. אבינו, מת במדבר, והוא לא-היה בתוך העדה הנועדים על-יהוה, בעדת-קרח: כי-בחטאו מת, ובנים לא-היו לו. למה יגרע שם-אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן; תנה-לנו אחזה, בתוך אחי אבינו. ויקרב משה את-משפטן, לפני יהוה. ויאמר יהוה, אל-משה לאמר. כן, בנות צלפחד דברת--נתן תתן להם אחזת נחלה, בתוך אחי אביהם; והעברת את-נחלת אביהן, להן. ואל-בני ישראל, תדבר לאמר: איש כי-ימות, ובן אין לו--והעברתם את-נחלתו, לבתו. ואם-אין לו, בת--ונתתם את-נחלתו, לאחיו. ואם-אין לו, אחים--ונתתם את-נחלתו, לאחי אביו. ואם-אין אחים, לאביו--ונתתם את-נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו, וירש אתה; והיתה לבני ישראל, לחקת משפט, כאשר צוה יהוה, את-משה. ויאמר יהוה אל-משה, עלה אל-הר העברים הזה; וראה, את-הארץ, אשר נתתי, לבני ישראל. וראיתה אתה, ונאספת אל-עמיך גם-אתה, כאשר נאסף, אהרן אחיך. כאשר מריתם פי במדבר-צן, במריבת העדה, להקדישני במים, לעיניהם: הם מי-מריבת קדש, מדבר-צן. וידבר משה, אל-יהוה לאמר. יפקד יהוה, אלהי הרוחת לכל-בשר, איש, על-העדה. אשר-יצא לפניהם, ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם; ולא תהיה, עדת יהוה, כצאן, אשר אין-להם רעה. ויאמר יהוה אל-משה, קח-לך את-יהושע בן-נון--איש, אשר-רוח בו; וסמכת את-ידך, עליו. והעמדת אתו, לפני אלעזר הכהן, ולפני, כל-העדה; וצויתה אתו, לעיניהם. ונתתה מהודך, עליו--למען ישמעו, כל-עדת בני ישראל. ולפני אלעזר הכהן יעמד, ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה: על-פיו יצאו ועל-פיו יבאו, הוא וכל-בני-ישראל אתו--וכל-העדה. ויעש משה, כאשר צוה יהוה אתו; ויקח את-יהושע, ויעמדהו לפני אלעזר הכהן, ולפני, כל-העדה. ויסמך את-ידיו עליו, ויצוהו, כאשר דבר יהוה, ביד-משה.

וידבר יהוה, אל-משה לאמר. צו את-בני ישראל, ואמרת אלהם: את-קרבני לחמי לאשי, ריח ניחחי, תשמרו, להקריב לי במועדו. ואמרת להם--זה האשה, אשר תקריבו ליהוה: כבשים בני-שנה תמימם שנים ליום, עלה תמיד. את-הכבש אחד, תעשה בבקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים. ועשירית האיפה סלת, למנחה, בלולה בשמן כתית, רביעת ההין. עלת, תמיד--העשיה, בהר סיני, לריח ניחח, אשה ליהוה. ונסכו רביעת ההין, לכבש האחד; בקדש, הסך נסך שכר--ליהוה. ואת הכבש השני, תעשה בין הערבים: כמנחת הבקר וכנסכו תעשה, אשה ריח ניחח ליהוה. וביום, השבת--שני-כבשים בני-שנה, תמימם; ושני עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן--ונסכו. עלת שבת, בשבתו, על-עלת התמיד, ונסכה. ובראשי, חדשיכם--תקריבו עלה, ליהוה: פרים בני-בקר שנים ואיל אחד, כבשים בני-שנה שבעה תמימם. ושלשה עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן, לפר, האחד; ושני עשרנים, סלת מנחה בלולה בשמן, לאיל, האחד. ועשרן עשרון, סלת מנחה בלולה בשמן, לכבש, האחד; עלה ריח ניחח, אשה ליהוה. ונסכיהם, חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש--יין: זאת עלת חדש בחדשו, לחדשי השנה. ושעיר עזים אחד לחטאת, ליהוה, על-עלת התמיד יעשה, ונסכו. ובחדש הראשון, בארבעה עשר יום--לחדש: פסח, ליהוה. ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג: שבעת ימים, מצות יאכל. ביום הראשון, מקרא-קדש: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. והקרבתם אשה עלה ליהוה, פרים בני-בקר שנים ואיל אחד; ושבעה כבשים בני שנה, תמימם יהיו לכם. ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר, ושני עשרנים לאיל--תעשו. עשרון עשרון, תעשה, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. ושעיר חטאת, אחד, לכפר, עליכם. מלבד עלת הבקר, אשר לעלת התמיד--תעשו, את-אלה. כאלה תעשו ליום, שבעת ימים--לחם אשה ריח-ניחח, ליהוה; על-עולת התמיד יעשה, ונסכו. וביום, השביעי--מקרא-קדש, יהיה לכם: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה--בשבעתיכם: מקרא-קדש יהיה לכם, כל-מלאכת עבדה לא תעשו. והקרבתם עולה לריח ניחח, ליהוה--פרים בני-בקר שנים, איל אחד; שבעה כבשים, בני שנה. ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים, לפר האחד, שני עשרנים, לאיל האחד. עשרון, עשרון, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. שעיר עזים, אחד, לכפר, עליכם. מלבד עלת התמיד, ומנחתו--תעשו; תמימם יהיו-לכם, ונסכיהם.

ובחדש השביעי באחד לחדש, מקרא-קדש יהיה לכם--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו: יום תרועה, יהיה לכם. ועשיתם עלה לריח ניחח, ליהוה--פר בן-בקר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם. ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר, שני עשרנים לאיל. ועשרון אחד, לכבש האחד, לשבעת, הכבשים. ושעיר-עזים אחד, חטאת, לכפר, עליכם. מלבד עלת החדש ומנחתה, ועלת התמיד ומנחתה, ונסכיהם, כמשפטם: לריח ניחח, אשה ליהוה. ובעשור לחדש השביעי הזה, מקרא-קדש יהיה לכם, ועניתם, את-נפשתיכם; כל-מלאכה, לא תעשו. והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח, פר בן-בקר אחד איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם יהיו לכם. ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים, לפר, שני עשרנים, לאיל האחד. עשרון, עשרון, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. שעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד חטאת הכפרים, ועלת התמיד, ומנחתה, ונסכיהם. ובחמשה עשר יום לחדש השביעי, מקרא-קדש יהיה לכם--כל-מלאכת עבדה, לא תעשו; וחגתם חג ליהוה, שבעת ימים. והקרבתם עלה אשה ריח ניחח, ליהוה--פרים בני-בקר שלשה עשר, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם יהיו. ומנחתם--סלת, בלולה בשמן: שלשה עשרנים לפר האחד, לשלשה עשר פרים, שני עשרנים לאיל האחד, לשני האילם. ועשרון, עשרון, לכבש, האחד--לארבעה עשר, כבשים. ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. וביום השני, פרים בני-בקר שנים עשר--אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכיהם. וביום השלישי פרים עשתי-עשר, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. וביום הרביעי פרים עשרה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. ושעיר-עזים אחד, חטאת; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. וביום החמישי פרים תשעה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. וביום הששי פרים שמנה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפט. ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכיה. וביום השביעי פרים שבעה, אילם שנים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימם. ומנחתם ונסכהם לפרים לאילם ולכבשים, במספרם--כמשפטם. ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, מנחתה ונסכה. ביום, השמיני--עצרת, תהיה לכם: כל-מלאכת עבדה, לא תעשו. והקרבתם עלה אשה ריח ניחח, ליהוה--פר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימם. מנחתם ונסכיהם, לפר לאיל ולכבשים במספרם--כמשפט. ושעיר חטאת, אחד; מלבד עלת התמיד, ומנחתה ונסכה. אלה תעשו ליהוה, במועדיכם--לבד מנדריכם ונדבתיכם, לעלתיכם ולמנחתיכם, ולנסכיכם, ולשלמיכם.

ויאמר משה, אל-בני ישראל, ככל אשר-צוה יהוה, את-משה.

תגובות